אני אוהבת לטבול ידיים בחוטים, בצבעים, בבוץ ובכל חומר שמאפשר לקחת אותו וליצור ממנו משהו אחר. ועוד יותר – אני אוהבת לעשות את זה עם אנשים אחרים.
בניו יורק, נהגתי ללכת למפגשי סריגה וגם למפגשים של אטסי, שבהם כל אחד בא עם הפרויקט שלו (טקסטיל, נייר, עץ – מה שרוצים), ויוצר לצד אנשים אחרים.
במסגרת עבודתי כמורה לאמנות במסגרות שונות, היה לי העונג לעשות את מה שאני אוהבת עם ילדים בני שנה וחצי עד שתים עשרה, ועם ההורים שלהם.
המפגשים הללו לימדו אותי הרבה על תהליכי חשיבה ויצירה והתמודדות עם עבודת כפיים מסוג זה, בגילאים שונים.
חלק מהחוויות הללו אני משתפת בבלוג Dew Pond.
צעטאלאך 